כתבו על אנג'לינה

 
אנג'לינה
 
 
 
 
בלתאזאר יודע?
איריס אברמוביץ' | פנאי פלוס, 06/09/2015
"אי אפשר לפספס את אנג'לינה", הסבירו לי, "היא נראית ממש כמו הבראסרי".הבראסרי, לאלה מכם שאינם תל אביבים ולא קראו את גל הכתבות האחרון בעיתונים (כולל עיתון זה) על הסלבריטאים הנודדים ומקומות הקינון המועדפים עליהם, הוא ביסטרו ברנז'פתי (ברנז'אי צרפתי) הנמצא ברחוב אבן גבירול, אבל עיצובו מושפע מאד, עד כדי 1:1 מביסטרו בשם "בלתאזאר", הממוקם ברחוב ספרינג בדאון טאון ניו יורק, ובכן, תגידו, אוקיאנוס שלם מפריד ביניהם, ואילו אני אציץ בחזרה, זו לא העתקה אלא השראה, כי הבראסרי יקר לליבי כך שתארו לעצמכם מה הופתענו, פראדה ואני, כשראינו כי במרחק 25 דקות נסיעה מתל אביב בקו 561 (מאסף לכפר סבא) נמצא העתק להעתק של ההוא באמריקה. רק שהפעם קצת פחות מוקפד. פתאום ההערה הגאוונית של שורטי על הבית של הבית של יעקב ב"החיים על פי וואי" – "אתה יודע מה אני לא אוהב פה? את הפינישים" – מעולם לא נשמעה נכונה יותר. הלוגו ועיצוב התפריט הכמעט זהים של אנג'לינה גרמו לעיני פראדה, תושבת קבע בבראסרי, לירות גיצים. "הירגעי", אמרתי לה, "גם לתושבי הוד השרון מגיע בראסרי משלהם".
למנה ראשונה רציתי לקחת סלט עלים, אגסים וגבינת ברי, אך המלצרית הודיעה כי אין ברי היום ולכן לקחנו, ללא הרבה ציפיות, סלט גבינה מלוחה, וירקות עם סלסלת לחם. עניין חוסר הציפיות הוכיח את עצמו והופתענו לטובה. הסלט כלל גבינת פטה, צנוניות, מלפפון, חסה, עגבניות, סלרי קצוץ וזיתים שחורים טובים ותובל בלימון ושמן זית בדיוק. "הפתעה נעימה", נאלצה פראדה להודות, "גם אם סלט עם גבינת פטה הוא קצת מיושן". הלחם שהגיע ליד היה משובח, מלא גרעיני חמנייה ובריא. למנה העיקרית הזמינה פראדה סיר של מולים ואני, ריזוטו פטריות יער. המולים הגיעו בסיר ברזל שחור ושחו את המקצה האחרון לחייהם בחמאה, שום, יין לבן וזעפן. מנה קלאסית של מולים שהחליקו במורד גרונה כמו במגלשה, הגברת נהנתה ונאלצה להודות שהמולים טעימים לה, ושהיא ממליצה לכל דבר השוחה בים לסיים את חייו בצורה כזו. גם ריזוטו פטריות היער היה טעים מאד, כלל הרבה מאד פטריות ירדן, שמפיניון ופורטבלו מלאות טעם, גבינת פרמז'ן ושמנת במידה ולא היה כבד מדי, כדרכם של ריזוטואים מאז ומעולם.
אחרי שהופתענו לטובה מהאוכל החלטנו, בעצה אחת עם היועצת הקולינרית החדשה שלנו, המלצרית, לקחת לקינוח קרם ברולה ופרופיטרול עם גלידת וניל וגלידת חלבה. הברולה היה מוצלח וקל, הפרופיטרול לעומת זאת, למרות שתוחזק בגלידות טעימות ביותר, הוא לא כוס התה שלי, כך התברר. טעמו ילדותי ומתוק מדי בעיניי, והוא קובר את כל הארוחה תחת משקעו הכבד. והיה כבד. לסיכום העניין, נהנינו אבל אנחנו גם נשארות בתל אביב. לתושבי הוד השרון ויישובי הסביבה לעומת זאת, יש אפשרות נעימה ליהנות ממטבח צרפתי קלאסי מבלי להתרחק מהבית. אני באותו הזמן, אשב בלב תל אביב אך אחלום על דאון טאון ניו יורק.